מושג ה-"ריזום"

אחד המושגים שהתלהבתי ללמוד אודותם הוא מושג הריזום. להלן קטע מתוך מאמר שכתבתי, שעוסק במחשבתו של פרויד, שהתפרסם בכתב העת "מארג – כרך ד'. הרעיון הכללי בריזום הוא להתרחק מההגדרות החדות הלוגיות ומהניתוח הרציונלי שאנו כופים על נושאים בהם אנו עוסקים. התחליף הוא מחשבה שמתפתחת מכיוונים שונים וממישורים שונים של משמעות. מחשבה שאיננה נשענת על עקרונות יסוד והיסק לאורן אלא על מספר צמתים של רעיונות המקיימים קשרי גומלין אלה עם אלה ומזינים זה את זה. הרעיון הכללי במאמר היה שחוסר העקביות שחלק מהחוקרים מייחסים להמשגה של פרויד מתפוגגת אם מבינים את תהליך ההתפתחות של מושגים אלה כתהליך ריזומטי.

מחשבה ריזומטית מציינת מחשבה של פני השטח, שאיננה אנכית, המנוגדת למבנה מחשבתי מִדרגי הנשען על בסיס ומקור.

מחשבת הריזום מנוגדת למבנה מחשבתי היררכי הנשען על בסיס ומקור. באופן מטפורי, מחשבה מובנית או 'עצית' היא מחשבה אנכית שיש לה מרכז, בסיס אחד יציב, וממנו עולה הגזע של התאוריה ומסתעפים ענפים בהתאם להתפתחות התאוריה בנושאים שונים. ההוגה המפתח את התאוריה נשען על אותן הגדרות של מושגי היסוד שבתאוריה שלו ומהן היא מתפתחת לכיוונים שונים. למחשבה הריזומטית, לעומת זאת, אין בסיס אחד. המבנה שלה הוא רשתי. בצומתי הרשת השונים יש לאותו מושג היבטים וגוונים שונים והמחשבה מתפתחת לרוחב. למושג הריזומטי יש כמה עוגנים של משמעות המקושרים ביניהם כמו דשא המכסה את פני השטח, משריש בכמה מוקדים ומסתעף כך שכל מופע חדש נמצא בהרמוניה לצד המופעים הקודמים ולא נבנה על גבם.

מושג הריזום הוא מושג פילוסופי שפיתחו דלז וגואטרי לתיאור כלי למחשבה פילוסופית. המושג פותח בכתביהם החל משנת 1975 ומתואר בפירוט בספרם המשותף אלף מישורים שפורסם בשנת 1980. הריזום במקורו הוא מושג בוטני. זהו קנה שורש המחבר את הגבעול של פרחים מסוימים, חסרי פקעת או בצל, אל אדמה באורח אופקי ולא אנכי, רשת חסרת מרכז. הוא מונגד למושג Arborescent המייצג יחס אנכי של גזע וענפים המסתעפים מן השורש. בעוד המחשבה האנליטית, רציונלית הלוגית, מתבוננת במציאות מלמעלה למטה, מתוך הכללות ומתוך נקודת מבט כוללת, המחשבה הריזומטית מבקשת להעמיד מטפורה אחרת למחשבה רישתית שבה רובדי המחשבה מחוברים אלה לאלה כל הזמן.

דלז וגואטרי מניחים עקרונות כלליים לריזום בלשון שהיא מטפורית ומופשטת. עקרונות אלה שופכים אור על מורכבות המושג במחשבתם. אלה הם העקרונות:

2-1.עקרונות החיבוריות וההטרוגניות: כל נקודה בריזום יכולה להיות מחוברת לכל נקודה אחרת. הריזום הוא איחוי, הרכבה ותיאום בין מגוון מובנים שונים
(לדוגמה — ביולוגיים, פוליטיים, כלכליים וכולי).
3.עקרון הריבוי: לריזום אין ציר מרכזי כמו לעצם ותכונותיו, אין נושא ונשוא, אין נקודות ומצבים כמו אלה הנמצאים במבנה עצי. ישנם רק אלמנטים קוויים  מקטעיים.
4. עקרון השבירות: אפשר לשבור את הריזום בכל מקום, אולם הוא יתחיל שוב להתהוות בקווים ישנים או חדשים (דלז' וגוואטרי נותנים דוגמה: אינך יכול להיפטר מנמלים שבמובן זה הם בעל חיים ריזומטי).
6-5 . עקרונות הקרטוגרפיה (מיפוי) והדקלומניה (הדפס על חרסינה וזכוכית): הריזום אינו נתון למרות של מבנה או של מודל כללי, של ציר 'גנטי' או של מבנה עומק.

כדוגמה למבנה עצי מביאים דלז וגואטרי את עבודתו של נועם חומסקי, הבנויה על בסיס ועל תהליך המייצר את עצמו במונחים של לוגיקה בינארית. יש לזכור ברקע הדברים, שמתוך נאמנות למושג הריזום נמנעו דלז וגואטרי מלהגדירו בהגדרה שאיננה 'ריזומטית'. טיפולם במושג הריזום הוא עצמו מציג ריזום בתוך ריזום. לפיכך כל ניסיון הגדרה או הנהרה ברוח אנליטית של המושג נדון לכישלון. עובדה זו מקרינה על ספרם בכל רבדיו.
יוג'ין הולנד טוען כי בספר "אלף מישורים" בוצע מהלך מנוגד להמחשת מחשבת הריזום: נעשה ניסיון להציג לא רק ריבוי של משמעויות למונחים, אלא להמשיך תוך כדי 'דקונסטרוקציה/הכפלה…' עד לנקודה שבה הם מצטלבים עם מונחים הבאים ממישורים אחרים ומייצרים ריזום.

לאור הבעייתיות המובנית במתן הגדרה לריזום, אבחן כעת שוב את המטפורה הבוטנית. קיימת הבחנה בין מושג הריזום הבוטני לבין מושג הריזום התאורטי, שאיננו תואם או חופף להגדרתו המטפורית הבוטנית. כך, למשל, העקרונות שנסקרו לעיל אינם מאפיינים את הריזום הממשי הבוטני. מושג הריזום הבוטני משמש את דלז וגואטרי בעיקר לשם המחשה של הנגדה מטפורית למושג העץ: היעדר הבסיס וההסתעפויות הבינאריות האנכיות. באופן זה הם מבקרים את מונחי הסתירה וההנגדה של המחשבה הקלסית ומציעים חלופה שכוונתה לפתח מערכת פתוחה
המבוססת על ריבוי של משמעויות, על סימולטניות של משמעויות שונות ועל מישורים שונים של הקשר. הריזום הבוטני מתפשט על פני השטח ומכאן הם שואבים את רעיון הריזום התאורטי שמכסה יותר ויותר שטח תוך כדי השתנות, התפצלות ושינוי צורה.

זווית נוספת למושג הריזום סיפק חיים דעואל לוסקי במאמרו 'מחשבת הריזום': "דלז מעמיד את המחשבה הריזומאטית, היא מחשבה החושבת תמיד, ולכן היא תמיד במצב של תוספת, של הוספה והרכבה, מחשבה של כינון ההִנהוּן במעשה שאינו מוצא את הצורך שלא למחוק או לוותר, אלא לווסף, לאחות, להרכיב את הבלתי ניתן להרכבה המצוי בפני שטחם של ה– Being , ולא להיבהל מתיסוף אינסופי של החומר בהווה, מהעמסת עוצמת כול–נוכחותו של הפיזיס על האני, מהריבוי התופעתי הכאוטי שאין להכחישו."